ביהמ"ש חייב את הכללית למסור ההסכם מכוחו תרמה מש' שניידר את בי"ח שניידר

האם ההסכם מכוחו תרמה משפחת שניידר, את בית החולים שניידר לילדים, כולל הוראות מכוחן ניתן למשפחת שניידר הכוח להתערב במינויים לתפקידי ניהול בבית החולים. כדי לבחון שאלה זו הוגשה העתירה שלפניי. עתירה על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע או החוק), במסגרתה מבקשת העותרת, התנועה לחופש המידע, לקבל לידיה את ההסכם שנחתם בין המשיבה 1, שירותי בריאות כללית (להלן: קופ"ח כללית או קופת החולים) לבין משפחת שניידר, ואשר עניינו קבלת תרומות ממשפחת שניידר לצורך הקמתו, ניהולו או תפעולו של המרכז הרפואי "שניידר" לילדים בפתח תקווה שבבעלות קופ"ח כללית (להלן: בית החולים).

1. רקע הדברים

ההסכם נשוא העתירה נחתם בחודש אוקטובר 1987, בין קופ"ח כללית לבין משפחת שניידר, ועניינו בתרומת כספים על ידי משפחת שניידר, באמצעות עמותה משפחתית שלא למטרות רווח הרשומה בארה"ב, בשם MDI, להקמתו של בית החולים (להלן: ההסכם).

ביום 10.4.07 פורסמה כתבה בעיתון "הארץ" שכותרתה: "בכירים ב"שניידר": ניהול בית החולים כושל ומזיק" (להלן: הכתבה), ונאמר בה בין השאר, כי:

"רופאים בביה"ח לילדים בפ"ת ניסחו עצומה למנכ"ל קופ"ח כללית הדורשת לבדוק את תפקודו של המנהל פרופ' מרק מימוני...

בנוסף לעצומת הרופאים, גם לין שניידר, יו"ר העמותה בניו יורק שאחראית על איסוף התרומות והניהול הציבורי של בית החולים, דורשת להחליף את פרופ' מימוני. שניידר היא בתו של אירווינג שניידר, שתרומתו בסך 60 מיליון שקל איפשרה את הקמת בית החולים ב-1991.

ל"הארץ" נודע כי לין שניידר פנתה בחודשים האחרונים לוורמברנד, מנכ"ל כללית, ודרשה ממנו להחליף את פרופ' מימוני בניהול בית החולים בטענה כי אינה שבעת רצון מתפקודו. לפי ההסכם יוצא הדופן מ- 1987 בין העמותה לקופה - העמותה בניו יורק חייבת לאשר לקופה את מינוי מנהל בית החולים ומנהלי המחלקות ב"שניידר"".

עקב פרסום הכתבה, פנתה העותרת למשיבה 2, הממונה על חופש המידע בקופ"ח כללית (להלן: הממונה), ביום 27.11.07, בבקשה על פי חוק חופש המידע לקבל פרטים אודות ההסכם. הממונה סירבה לבקשת המידע במכתב מיום 5.12.07 (להלן: מכתב הסירוב). פניה נוספת של העותרת מיום 4.1.08 לא נענתה, ומכאן העתירה.

במכתב הסירוב טענה הממונה כי "מדובר בהסכם של הקופה עם גורם נוסף פרטי ולכן בהתאם לסעיף 9(א)(3) אין למסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות..." . בנוסף ציינה הממונה במכתב הסירוב לתחולת הסייגים הקבועים בסעיפים 9(ב) 5 ו-9(ב)6 לחוק חופש המידע, תוך ציטוט סעיפי החוק.

בתגובה לעתירה התמקדו המשיבות בטענה לפיה מדובר בהסכם שחשיפתו תהווה פגיעה בפרטיות משפחת שניידר, בעיקר משום שנחתם שנים רבות לפני חקיקת חוק חופש המידע, תוך שקופ"ח כללית התחייבה לכבד את רצונה של משפחת שניידר לשמור על פרטי ההסכם חסויים. המשיבות הוסיפו וטענו בתגובתן לעתירה כי: "ברור, כי פעולה חד צדדית מצידן של המשיבות, כזו אשר תחשוף את ההסכם.. תסכן את אפשרותה של המשיבה 1 לגייס בעתיד תרומות נוספות" (סעיף 5 לתגובה) .

בדיון מקדמי מיום 30.11.08, נקבע כי ב"כ המשיבות יבדוק האם המשיבות מסכימות להציג את ההסכם לעיון העותרת או בית המשפט, וכן ישיב האם במסגרת ההסכם ניתנה תמורה לתרומה או התחייבות כלשהי לעניין קופת החולים שהיא בתוקף עד היום, והאם ניתן לגלות תמורה או התחייבות כזו.

בהודעה מיום 4.3.09, הצהיר ב"כ המשיבות כי (סעיף 1 להודעה): "מבדיקת ההסכם נשוא העתירה עולה, כי לא ניתנה לתורם כל תמורה עבור תרומתו ולא ניתנה כל התחייבות כלשהי לעניין המשיבה 1 שהיא בתוקף עד היום".

להודעה זו צורף מכתב ב"כ משפחת שניידר, אשר הביע את התנגדות המשפחה לחשיפת ההסכם (להלן: מכתב התורמים).

העותרת לא הסתפקה בכך ועמדה על חשיפת ההסכם.

2. המסגרת הנורמטיבית  וטענות הצדדים

א.         חוק חופש המידע והטענות לאורו

חוק חופש המידע נחקק בשנת 1998. בחודש פברואר 2003, נקבע כי הוראות חוק חופש המידע יחולו גם על קופות החולים (צו חופש המידע: קביעת רשות ציבורית מיום 10.2.03, י"פ 5157, 1426).

הזכות לקבלת מידע מרשות ציבור הוכרה בפסיקה עוד טרם חקיקת החוק, לגבי מידע בעל אופי אישי של מבקש המידע עצמו. חידושו של החוק הוא בהכרה בזכות, גם לעניין מידע בעל אופי ציבורי או מידע אחר שאינו קשור ישירות למבקש המידע (ראו למשל: עע"מ 398/07 התנועה לחופש המידע נ' רשות המיסים (מיום 23.9.08) פסקה 25 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל (להלן: עניין רשות המיסים); עע"מ 7024/03 עו"ד גבע נ' ר' עיריית הרצליה (מיום 6.9.06) , פסקה 11 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל (להלן: עניין גבע); עע"מ 8282/02 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (1) 465, 472 (2003) (להלן: עניין הוצאת הארץ). סעיף 1 לחוק חופש המידע קובע כי: "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית". סעיף זה מבטא את הכלל, לאורו יש לקרוא את החוק כולו ( עניין גבע, פסקה 14) . חוק חופש המידע מעגן תפיסה רחבה של הזכות לקבל כל מידע המוחזק בידי הרשות, מבלי שנדרשת זיקה אישית של מבקש המידע למידע המבוקש.

לצד ההכרה הכללית והרחבה בזכות לקבלת מידע מרשויות ציבור, החוק מכיר בערכים המתנגשים עם חופש המידע ועשויים להגביל אותו. במקרים המפורטים בסעיף 8 לחוק ולגבי מידע מהסוג המפורט בסעיף 9(ב) לחוק, קובע החוק כי לרשות הציבורית שיקול דעת שלא למסור את המידע. את שיקול הדעת עליה להפעיל על פי עקרון שהותווה בסעיף 10 לחוק. סעיף 9(א) לחוק, לעומת זאת, מפרט סוגי מידע אותם החוק אוסר למסור. המדובר במידע אשר גילויו עשוי לפגוע בביטחון המדינה, בפרטיות או שהינו אסור על פי דין.